Global sandbox director

נגיד ויש משהו חדש שאת רוצה לעשות והוא נראה קצת מסובך או מפחיד, לא ברור לך איזה צעד לעשות קודם ואם יש לזה סיכוי בכלל. מה אם אגיד לך, שסביר להניח שאת דווקא יודעת לא מעט ואפילו עשית אותו כבר בעבר? כן, ממש בגלגול הזה.

למשל, נניח והחלטת לחפש עבודה (פתח סוגריים, כמה סרטים - אתרי דרושים, לינקדאין, נטוורקינג, כן קוראים קורות חיים, לא קוראים קורות חיים, מי אני, מה אני…). ותוך כדי, הבנת שאת צריכה לעשות עבודת תחקיר. ולא רק זה, הבנת שעבודת התחקיר צריכה לכלול גם יצירת קשר אישי עם אנשים. אבל לא נעים לך. ואין לך מושג מאיפה להתחיל. ולמה שהם ידברו איתך בכלל. עכשיו בואי נצא מההקשר רגע ונבדוק, האם אי פעם הצלחת לעשות תחקיר דרך פנייה ישירה לאנשים? קרה לך שחיפשת משהו ונעזרת באחרים כדי למצוא אותו?

אצלי למשל, עשיתי חתיכת תחקיר ונטוורקינג כדי למצוא גנים לילדים. כן, אין ספק שאם היה לזה ערך מקצועי, כבר מזמן הייתי Head of Toddlers או מינימום Global sandbox director.

אין אבן שלא הפכתי ואמא בשכונה שאיתה לא דיברתי כדי לקבל פרטים ולהרכיב את כל חלקי הפאזל. איזה גנים יש ברדיוס הקרוב והרחוק, מהי משנתם החינוכית, מי הצוות המקצועי, מה התפריט, משחקי עץ או פלסטיק… ומאחר ועברנו דירה כמה פעמים, עשיתי את זה כל פעם מחדש.

ואז צמצמתי אפשרויות ומיקדתי מאמצים בלמצוא מקום, כי בברלין למשל יש מחסור קבוע ומסיבי בגני ילדים. או בטבעון, למצוא גן שהוא גם אנתרופוסופי וגם יש בו צהרון וגם עובד בימי שישי, זה לא קל בכלל.

בכל מקרה, עשיתי זאת. 9 גנים ל-3 ילדים. תוך כדי תנועה בדקתי יתרונות וחסרונות, עשיתי סדרי עדיפויות, והיו גם פשרות. כי אם הייתי מחכה עד שיגיע הגן המושלם, סביר להניח שהיינו נשארים בחינוך ביתי, וזו, גבירותיי ורבותיי, ממש לא אופציה. אז אם יש לי את מיומנויות החיפוש ויצירת הקשרים, פלוס שקלול נתונים, הסקת מסקנות, תכנון וביצוע, למה כשחיפשתי גן הייתי כמו חץ שלוח למטרה ובחיפוש עבודה אני כמו כדור באולינג כבד כזה שמחליק לפסים בצד?

אני חושבת שההבדל המרכזי הוא שעם הגנים הייתי החלטית ולא לקחתי שום דבר באופן אישי. לא הייתה לי שאלה לגבי האם ילדיי ילכו לגן או לא, ברור שהם ילכו לגן, השנה מתחילה בספטמבר וצריך להתארגן. ומצב הגנים? גם זה לא אומר שום דבר עלינו. זה כבר קשור לעירייה או למשרד החינוך. ואם לא נמצא מקום בגן טוב אז נצטרך לחפש בשכונה אחרת. ברגע שלא התערבבו בחיפוש שאלות של ערך עצמי או חוסר החלטיות לגבי הדרך שבחרתי, יכולתי להיות קונקרטית ולחשב כל פעם מסלול מחדש עד שהגענו ליעד.

אבל בחיפוש עבודה? אולי זה באמת חוסר החלטיות. למשל איזו משרה לחפש. ואם כדאי להיות שכירה. ומה יהיה עם הילדים. ואז זה לא שאני לא יודעת לחפש, אני לא יודעת מה אני מחפשת. זה לא אותו דבר.

ואולי גם פרדיגמה כלשהי - אין עבודות טובות, עבודה זו עבדות. כולם מתפטרים עכשיו, מה פתאום שאני אתחיל להחתים שעון? זה הכי המאה העשרים.

או חוסר אמונה בעצמי - למה שמישהו ייקח אותי לעבודה? אין לי בכלל מה להציע. אינסוף קולות שיכולים למלא פה את הדף, ואם את אשה אז תכפילי פי כמה.

הרבה פעמים הקושי לעשות דברים לא קשור ליכולות שלנו, הוא קשור לתפיסות שלנו. ואם כבר הפעלנו את היכולות בעבר בהצלחה, אז יהיה פשוט לזהות מה צריך כדי שהקסם יקרה גם הפעם.

ואם זה כן עניין של יכולות? האמת שהרבה פעמים זה עושה הכל יותר פשוט. כי אז מראש משנים כיוון או עושים אאוטסורסינג (בברלין למשל יש מתווכי גנים, בחיי) ולא דופקים את הראש בקיר בניסיון לעשות משהו שרחוק מאיתנו אלפי שנות אור. נגיד להנדס חללית, אני ממש בסדר עם זה שאין לי מושג איך לעשות את זה.

(בתמונה: ישיבת צוות)