אימון. אבל בקטע טוב

אימון זו מילה קצת מעצבנת. כזו שיכולה להרתיע. לפספס את הנקודה.

כששומעים אימון, חושבים על מאמן עם משרוקית שמאיץ בנו לרוץ מהר, יותר מהר, הכי מהר! על מאמץ עצום שבסופו יכולה להיות מדליית זהב, כמו בסרטים. זה נראה מפתה לרגע אבל שנייה אח״כ הקול הפנימי כבר אומר - מה לי ולזה? מה אני, פורסט גאמפ?

ממש לא. לא פורסט גאמפ ולא מורת אירובי עם טייץ זוהר וקוביות בבטן. ובטח שלא איזו ספורטאית אולימפית. זה כ״כ רחוק וכ״כ לא ריאלי שהמסקנה היחידה שאפשר להגיע אליה היא שהכי הגיוני להישאר פה על הספה במזגן ושמישהו אחר יילך להזיע. מוותרת על הטייץ. גם ככה זוהר זה לא הצבע שלי.

מה שמביא אותי לעוד בעיה עם המילה הזו - אימון. התפיסה שזה זוהר. שזה וואו. שזה כמו ההוא מהטלוויזיה שב-20 דקות גם יכנס לכם בצורה וגם יביא אתכם לירח. כל ההבטחות לתוצאות מוגזמות מאוד ומהירות מאוד. זה לא אמין.

כמו הורד משקל מיד, שאל אותי כיצד. בהחלט מיתוג בעייתי.

חשבתי מה לעשות, גלגלתי כמה ביטויים חלופיים בראש, עוד אין לי פיצוח.

בינתיים אני מציעה שלא נסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, וזה די פשוט כי יש בו אותך ואותי. ואם יש לך רצון לנוע לאנשהו, יש לי את הכלים לעזור לך להגיע לשם.

ונכון שאמרתי שזה לא זוהר, אבל יש פה אפקט די רציני של הגברת האור. אור טבעי. לא מלאכותי כמו בסרטים.

(בתמונה: אי שם ב2010 באירלנד, אוספת חומרים לסרט דוקומנטרי. הוא עוד יגיע...)