הולכת איתך

לפחות 8000 צעדים ביום. זו ההמלצה שמופיעה בהוראות לצרכן של שעון הצעדים שקניתי לפני כמה חודשים. זה לא כל כך הרבה. אני מסוגלת ללכת גם כפול בקלות. ובכל זאת, ברוב הימים הלכתי פחות. אפילו שאני אוהבת ללכת, בחיי.

אבל לפני חודש אימצנו את ג׳ימי, ומאז שהוא הגיע, אני כל יום הולכת איתו לפחות 8000 צעדים, בטיולים ארוכים וספונטניים ליד הבית. פתאום, כשזה לא רק בשבילי, זה נהיה הרבה יותר פשוט ללכת.

בזכות הכלב שצריך לצאת, אני מרשה לעצמי לקחת הפסקות ארוכות באמצע היום, ללא מטרה, ופשוט ללכת. איכות החיים שלי עלתה בבת אחת. ואני אפילו לא רציתי כלב.

זה הזכיר לי איך לפעמים הדרך הכי טובה לעשות משהו בשביל עצמי היא לעשות משהו בשביל מישהו אחר.

באימונים זה ממש סוג של נשק סודי. כשהשיחה מתמקדת במתאמן/ת עצמו/ה, הרבה פעמים האנרגיה יורדת. אבל כשמתחילים לחשוב על האחרים שיתרמו מהעשייה שלו/ה, האנרגיה מתחילה לעלות. הכבדות מתחלפת בקלילות ואפשר פשוט ללכת.