הוראות הפעלה

לפני שלוש וחצי שנים התחלתי ללמוד את התיאוריה של אדלר. באחד השיעורים הראשונים המנחה אמרה שלפי אדלר, מטרת העל של בני האדם היא להרגיש תחושת שייכות. אני זוכרת שהרגשתי פליאה מעורבבת עם הקלה. פשוט חשבתי שרק אני מחפשת כל הזמן להרגיש שייכת. וגם חשבתי שזה מראה על חולשה. כאילו, מה את כל כך צריכה אחרים? תהיי חזקה, תסתדרי לבד, מה הבעיה בלהיות מערכת אוטונומית של אישה אחת? וגם, למי אכפת אם אוהבים אותך או לא אוהבים אותך? אם את אוהבת או לא אוהבת? בסופו של דבר, הערך העצמי שלך צריך להיות יציב וקבוע. לא משנה אילו רוחות נושבות בחוץ. עכשיו, אם יש משהו מרפא עבורי, זה לקבל הכרה. פשוט לגלות שכל מיני תחושות או רגשות שאני מרגישה הם בסדר. שזה נורמלי. זה לכשעצמו הרבה פעמים מספיק כדי לרכך את אותן התחושות ואפילו להעביר אותן לגמרי.

ואז המנחה המשיכה ופירטה את מרכיבי תחושת השייכות: התייחסות אישית, תחושת ערך, צמיחה והתפתחות, משמעות, תרומה ומועילות. ואני חשבתי לעצמי - אבל למה אף אחד לא אמר לי את זה קודם? שצריך גם את וגם את זה וגם את זה? כל כך הרבה פעמים המיכל שלי עלה על גדותיו באחד מהתחומים אבל היה כמעט ריק בתחומים אחרים ואני לא הבנתי מה לא בסדר, מה לא עובד. אז נטשתי את המיכל המלא ורצתי למלא את זה שריק והופ, הגעתי לאותה נקודה. אי אפשר היה לשלוח איזה מזכר, הוראות הפעלה בסיסיות שמסבירות שזה מה שצריך?

כמו רכב, שצריך גם שמן וגם מים וגם דלק וגם אוויר בצמיגים. כמו צמח, שצריך גם אדמה וגם אוויר וגם מים וגם שמש.

לא שזה כזה פשוט לעקוב אחר ההוראות, אצל כל אחד ואחת יש פרשנות אחרת ומינונים אחרים. אבל היה נחמד לצאת לדרך לפחות עם איזושהי רשימת ציוד בסיסית. והנחת יסוד ברורה שאנחנו יצורים חברתיים. שגם מי שחושב שהוא יכול הכל לבד, עדיין גר בבית שמישהו אחר בנה ואוכל אוכל שמישהו אחר שתל וזרע וארז והסיע ומכר, ובגדים שמישהו אחר תפר. כן, רקמה אנושית אחת חיה, כמו בשיר.

בגלל זה בתהליכי אימון, למרות שהתהליך הוא אישי, תמיד נמצאים איתנו בחדר עוד אנשים. האנשים שייתרמו מהדברים שנעשה, מהשינויים שנחולל. זה תנאי בסיס בבנייה של כל תכנית עבודה אישית. מי עוד ירוויח מזה? למי זה יעזור? זה גם מה שנותן מוטיבציה להתאמץ ולהעז ולעשות. כי מה שאני רוצה לעשות הוא לא בשבילי. אני לא העניין. ואם אני לא העניין פה, אז גם מה יחשבו עליי לא כל כך משנה, ואני נהיית יותר קלה וחופשיה לפעול. ויכולה לעשות דברים שנראים קצת מפחידים, שאולי יהיה מי שיחשוב שהם מביכים. אבל מספיק שתהיה אפילו רק מישהי אחת שתקבל מזה משהו טוב, אז זה שווה. למשל לכתוב את הפוסט הזה.

בתמונה: כל אחת היא אור קטן וכולנו אור איתן.