הי, מישהו צריך אותי?

בסוף כיתה ז', בשממה של החופש הגדול, עבדתי בקייטנה. למשך שבועיים הייתי עוזרת מדריכה. הייתי צריכה לקום כל בוקר מוקדם, לעלות על ההסעה יחד עם אחי הקטן שהיה בן 5 וחצי ובעצמו חניך בקייטנה, להכין טריליון לחמניות עם שוקולד ולחלק אותן עם שקיות שוקו, לעזור לילדים להחליף לבגד ים או להתלבש כמו אינדיאנים, לשיר שירי מורל, לשחק משחקים… האמת, היה כיף. היה כיף שהיה לי למה לקום בבוקר, שהייתי בעשייה, שהבאתי ערך איפשהו. ועל הדרך ביליתי עם עוד כמה בני נוער, גדולים ממני ונערצים.

אח"כ התברר לי שהעבודה לא באמת הייתה עבודה. אמא שלי ביקשה ממנהל הקייטנה שיעסיק אותי בחינם כדי שיהיה לי מה לעשות ושילמה לי מכיסה. תכלס, זה היה מהלך גאוני. לתת לי קצת משמעות בתוך הכלום הגדול של החופש.

נזכרתי בזה לא מזמן כי איזה פרויקט קטן שעבדתי עליו נפל. זה היה חבל כי השקעתי בו זמן ואנרגיה ואם הוא היה מצליח אז גם הייתי מרוויחה ממנו לא רע. אבל די מהר אמרתי לעצמי שלא נורא. הפרויקט הזה הגיע בתקופה קצת חלשה וטוב שהוא נתן לי סיבה לצאת מעצמי, להיות בקשר עם אנשים, לצאת החוצה. זה הכניס לי תנועה ואדרנלין שהביאו אנרגיה גם לפרויקטים אחרים.

וחשבתי על זה שבכל מה שקשור להגשמה, אפשר נורא בקלות להיכנס לאיזה מלכוד 22 כזה, שבסופו נראה שהצעד הכי הגיוני הוא פשוט להישאר בבית ולא לעשות כלום. במיוחד אם כבר צברנו ניסיון וידע, שלא לדבר על כל מיני תארים חשובים. רף היציאה שלנו מהבית עולה ועולה, לפי רמת המומחיות, לפי רמת השכר, וכל מיני משימות יכולות להיראות פחותות ערך.

העניין הוא, שלצאת מהבית ולהיות בקשר עם הסביבה זו מטרה בפני עצמה. בעיניי לפחות. ואם נחפש סיבות "מספיק טובות" לעשות את זה, או תנאים ממש מיוחדים בשביל זה, בסוף נשאר לבד בחושך. ולבד בחושך, גם אם יש לך דוקטורט או עבר ניהולי, זה לא כיף גדול.

כי מאיפה שלא מסתכלים על זה, אם זה דרך תיאוריות פסיכולוגיות או דרך תיאוריות רוחניות, הקטע הזה של לחיות עובד טוב רק כשאנחנו מרגישים נחוצים. שיש לנו משהו לתת לאחרים. וזה יכול להיות משהו מורכב כמו מציאת תרופה לסרטן או משהו פשוט כמו מריחת לחמניות בשוקולד. העיקר לכוון את הפוקוס אל האחר ולצאת מעצמנו.

תכלס, אולי מריחת לחמניות בשוקולד יכולה להיות תרופה לסרטן. או לדיכאון, או חרדה. נראה לי שעליתי פה על משהו.

בתמונה: על גלגל ענק רעוע, שומרת על הבן שלי שלא יקפוץ ומרגישה מאוד נחוצה.