להקשיב בכל הכח

אם יש משהו שאני אוהבת לעשות, זה להקשיב.

זה די מצחיק, בהתחשב בעובדה שבלי מכשירי שמיעה אני לא שומעת כמעט כלום.

נכון, זה חשוב להיות מסוגלת לשמוע באופן ברור ולהבין מה אומרים, אבל האוזן היא רק חלק מהסיפור.

יש פה גם עיניים, ולב, ומנח של הגוף.

חיוך למשל, או מבט, הם קריטיים בהקשבה. אפשר להרגיש אותם גם בשיחת טלפון.

מה שנחמד באימון זה שישר אפשר להקשיב למה שמעניין. שלא התכנסנו כאן כדי לקשקש על דא ועל הא. כדי ללכת מסביב או לשמוע שוב ושוב את אותם סיפורים.

באנו לפתוח את הלב, לזהות רצונות, להתפתח. זה מאוד מעניין. זה הכי מעניין. אותי.

ולי מותר להקשיב בכל הכוח. להסתקרן, להתפלא, לשאול שאלות. להקשיב גם למה שלא נאמר.

בלי לחוות דעה. או לתת עצה.

פשוט להקשיב ככה טוב עד שאגיע לאותה נקודת תצפית של מי שיושבת מולי. מה רואים משם ?

ואיזה קסם זה, שעכשיו כשאנחנו יושבות שם ביחד, הנוף מתחיל להשתנות.

בתמונה: הקשבה לאהובת ליבי שעוד רגע חוגגת בת מצווה

ושיר של רחלי ראובן שאומר הכל ויותר מזה

כשאת מקשיבה / רחלי ראובן

תקשיבי רק תקשיבי אבל תעשי קודם שקט בין המחשבות שלך שלא ירעישו לי את עצמי אמא שלא יתערבב קולך בקולי שאדע איפה את נגמרת ואני מתחילה אמא שלא יבואו עלי סיפורי ילדותך ויטרפוני אל תיבהלי להקשיב לי בהלתך משתיקה אותי ממך וגוזרת עלי בדידות אל תמהרי למלא את הפחדים שלי בעצות שמרגיעות את הפחדים שלך רק היי נוכחת באוזניים כרויות בלב בוטח ההקשבה שלך, כשהיא שקטה וחומלת, נותנת לי סיכוי לנוע מהעבר שלך לעתיד שאפשרי לי היא נושאת אותי כמו כנפיים פרושות למקום היפה ביותר עבורי