מה צריך כדי לצאת לדרך?

לרוב כשמגיעים לאימון, זה בגלל שרוצים להגיע לאנשהו ולא יודעים איך. זה קצת לא נעים, להודות שלא יודעים. הרבה אנשים ירגישו שזה ממש כישלון. הם יעדיפו לוותר על המקום הזה שרצו להגיע אליו, העיקר לא להודות שהם לא יודעים. הם יגיעו בינם לבין עצמם למסקנה שאם הם לא יודעים, זה סימן שהם לא יכולים, ובזה יסתמו את הגולל על כל הסיפור. וזה ממש חבל.

אבל יש כאלו שיהיו מוכנים להודות שהם לא יודעים. ובמקום להסיק מזה שהם לא יכולים, הם יסיקו שהם צריכים ללמוד או שהם צריכים עזרה. או הכי טוב, גם וגם.

בגלל זה, כשפונים לאימון, למרות שזה מהלך שבא מתוך בחירה בהתפתחות, מתוך רצון לעשייה, מתוך אמונה שאפשר וראוי לגדול, יש גם פגיעות. ואפילו חולשה. כי מי שבא, הרבה ממה שתופס לו את הפריים זה כל מה שהוא לא.

וכל פעם מחדש, זה מרגש לראות איך כבר בשיחה הראשונה אנחנו רואים כמה הוא כן. על אילו אתגרים כבר התגבר, כמה כוחות כבר גילה בעצמו. זה מדהים איך מנגנוני הזיכרון והשכחה שלנו עובדים. כמה מהר אנחנו שוכחים גבורות. או בכלל לא שמים אליהן לב כשהן קורות.

בגלל זה אני אוהבת במיוחד שיחות אימון ראשונות. תמיד עולים סיפורים מרתקים. ובסופם עולה חיוך של פליאה, כי הם בכלל לא ידעו שהם כאלו. איזה כיף שניעור מהם האבק והם שוב איתנו, עכשיו אפשר לצאת לדרך.

בתמונה: אחת שיודעת (להגיע)