קונסטלציה משפחתית

התחלתי ללמוד אתמול קונסטלציה משפחתית עם שרון ברתל קמחי. היה וואו. אם יש משהו שאני אוהבת, זה להרחיב את הפרספקטיבה. וגם להתחבר למקומות עמוקים אצלי ואצל אחרים. וגם את סבתא שלי אני אוהבת מאוד וזה תמיד נחמד שהיא באה לבקר, אתמול היא אפילו הביאה את אמא שלה.

עברתי לא מעט תהליכי טיפול והתפתחות, כל אחד היה משמעותי בדרכו. בטיפולים נפשיים/רגשיים קרה לי לא פעם שבאיזשהו שלב התהליך נתקע. הבעיה אובחנה, אבל הארץ המובטחת עדיין נשארה בלתי מושגת. במצבים כאלו דווקא עזר לי האימון. במקום להתמקד בפתרון בעיה קיומית, מהותית, באופן רחב, התמקדתי בחלק קטן ממנה והתחלתי ללכת, כמו שנאמר - אחרי המעשים נמשכים הלבבות.

הקונסטלציה זו זווית חדשה, הוליסטית בקטע אחר, בקטע מערכתי. יש בה משהו חכם ופשוט וגם קצת על טבעי. בסשן אחד אפשר לפרק ולפתור נושאים ששעות של טיפול לא הצליחו. כי יש דברים שאימצתי אליי אבל הם לא בדיוק שלי, קיבלתי אותם בירושה. ואם רגע נעצור ונזהה את ההעברה הבין דורית הזו, ונגיד לה תודה ושלום או מה שמתאים ונכון לומר כדי לסגור את המעגל, אוכל לעצור את השרשרת. להיפרד מהם בעצמי ולחסוך אותם מהדורות הבאים.

בשבילי זה וואו.

בתמונה: קונסטלציה פרטנית שעשיתי אצל שרון. הפעם הראשונה שחוויתי את הקסם הזה. כן, סבתא היתה גם פה.

כְּשֶֹאָדָם מֵת, אוֹמְרִים עָלָיו, נֶאֱסַף אֶל אֲבוֹתָיו. כָּל זְמַן שֶׁהוּא חַי, אֲבוֹתָיו נֶאֱסָפִים בּוֹ, כָּל תָּא וְתָא בְּגוּפוֹ וּבְנַפְשׁוֹ הוּא נָצִיג.

שֶׁל אֶחָד מֵרִבְבוֹת אֲבוֹתָיו מִתְּחִלַּת כָּל הַדּוֹרוֹת (יהודה עמיחי, כרך ה לשיריו)